המעבר לאימהות: איך נבנית הזהות האימהית, ומה מקומה בזוגיות?

..

תיאורטיקנים רבים עסקו בהבדלים בין נשים לגברים והאופן שבו מתעצבת הזהות האימהית ומשמעותה בחיי האישה. גישתו של זיגמונד פרויד, מאבות הפסיכואנליזה, מהווה נקודת פתיחה משמעותית לדיון זה. הגישה  מדגישה את היעדרו של איבר המין הזכרי אצל נשים כגורם מרכזי בעיצוב זהותן ובחוויית הנשיות שלהן. על פי התיאוריה הפסיכואנליטית שפיתח (Freud, 1925), הילדה מבחינה כבר בסביבות גיל שלוש בחסרונו של איבר המין הזכרי בגופה, תובנה המעוררת בה תחושת של נחיתות ואכזבה. תיאוריה זו השלכות נרחבות על תפיסת הנשיות בכלל והאימהות בפרט: על פיה האישה הינה נחותה ולוקה בחסר לעומת הגבר ולכן זקוקה למימוש האימהות כדי לשכך את "קנאת הפין" ולחוש תחושת שלמות. במובן זה, רק הבאת ילד לעולם מאפשרת לאישה, ולו באופן זמני, להשתוות לגבר. בהתאם לכך, התיאוריה הפסיכואנליטית רואה את הצורך באימהות כביטוי של דחפים והגנות בלתי נשלטות ובלתי מודעות.

בהמשך להתפתחות החשיבה הפסיכואנליטית, בשנות ה 50 והלאה, הציע ג'ון בולבי את תיאורית ההתקשרות, אשר שמה דגש על הקשר הראשוני בין האם לתינוקה. על פי בולבי ועמיתיו, דפוסי ההתקשרות המוקדמים בין האם לילד משפיעים באופן מכריע על עולמו הרגשי והנפשי, על תחושת הביטחון שלו ועל כישוריו הבין-אישיים בעתיד. תיאוריה זו, בדומה לגישה הפסיכואנליטית, ממשיכה להטיל אחריות כבדה על האם, ומחזקת את החלוקה המגדרית דיכוטומית לפיה נשים משויכות לספֵרה הביתית לגידול הילדים, בעוד הגברים אמונים על הספֵרה הציבורית ופרנסת המשפחה.

תרומה משמעותית להבנת תפקידה של האם בהתפתחות הנפשית של הילד מצויה גם בתיאוריית "האם הטובה דיה" של ויניקוט (Winnicott, 1960). על פיו, האם האידיאלית אינה זו המספקת לתינוקה מענה מושלם, אלא אם שמסוגלת לוותר על צרכיה האישיים ולהתאים את עצמה לצרכיו הייחודיים של התינוק, באופן שיאפשר לו לחוות תחושת קיום בטוחה ועקבית. לדבריו, עם הפיכתה לאם מתפתח אצל האישה מצב רגשי ייחודי, המאפשר לה להזדהות באופן עמוק עם התינוק, לחוש את צרכיו, להכיל את עולמו הפנימי ולהגיב אליו בדיוק רגשי גבוה. על פי תיאוריה זו, האם חדלה מלהיות סובייקט עצמאי ומתפקדת כאובייקט שמבטל את עצמו לטובת צורכי התינוק. לתפיסה זו השלכות מרחיקות לכת על מושג האימהות, שכן היא ממקמת את האם כציר מרכזי ובלעדי בהתפתחות התקינה של ילדה, ובכך מדגישה את האמהות בתפקיד הנשי החשוב והמהותי ביותר בעיצוב זהותה. יתרה מכך, תיאוריה זו תורמת לעיצוב ציפיות חברתיות נוקשות מהאישה להיות אם מסורה ומקריבה, מה שעלול להגביר את תחושת הלחץ והנטל הכרוך בתהליך הפיכתה לאם.

ביקורות פמיניסטיות והרחבת מושג האימהות כחלק מהשפעת רוחות הפמיניזם, בשנות ה 80 החלו להישמע ביקורות כלפי גישות אלה. תיאוריות סוציו-ביולוגיות חדשות סייעו לשבור את הקשר ההכרחי בין נשים ואימהות וייצרו שיח חדש בשאלת התפקיד האימהי. ננסי צ'ודורו (1979), סוציולוגית פמיניסטית אשר חקרה במשך שנים את נושא האימהות, טוענת כי 'שיעתוק האימהות'- שמשמעותו העברת תפקיד האם מדור לדור, הוא תוצר של המבנה החברתי אשר נבנה, מתוחזק ונשלט על-ידי סדר פטריארכלי. צ'ודורו מדגישה כי למרות שקיימים מרכיבים ביולוגיים בלידה (הריון, לידה והנקה) אין בכך כדי להצדיק את הציפייה החברתית שהאם תהיה הדמות האחראית הבלעדית לגידול הילדים. תרומתה המרכזית של צ'ודורו נעוצה בניסיון להפריד בין מושגי  הנשיות, אמהות והטיפול בילדים ובכך לערער על ההנחה כי קיים קשר הכרחי ביניהם. היא מדגישה כי מודלים משפחתיים שוויוניים יכולים לערער על הדיכוטומיה המגדרית המקובלת כבר בשלבי החיברות המוקדמים, ובכך הניחה תשתית רעיונית חשובה באשר להבניית תפיסות חדשות של הורות.

כחלק מהשיח הביקורתי כלפי הפסיכואנליזה הקלאסית, מציעה, פלגי-הקר (2005) במאמרה "האם והאימהות: בעיית ההמשגה בפסיכואנליזה", הבחנה בין שני מושגים מרכזיים "האם כאובייקט" ו-"האם כסובייקט". "האם כאובייקט" נתפסת כמי שממלאת תפקיד מרכזי בעיצוב התפתחותו של הילד ומספקת לו את הצרכים: הרגשיים, הפיזיים והנפשיים. במובן זה, האם משקפת את תחושת הביטחון וההגנה של הילד. לעומת זאת, האם כסובייקט נתפסת כישות נפרדת ועצמאית, בעלת רצונות, רגשות ותחושות, אשר יש להתייחס אליהם לא רק בתור אם, אלא כאדם בעל זהות אישית ועולם פנימי משלה. פלגי-הקר (שם) מצביעה על המתח שבין שני היבטים אלו כגורם משמעותי המקשה על המשגה שלמה של חווית האימהות וקוראת לשלב בין שתי נקודות המבט לשם הבנה מעמיקה ורחבה יותר של האימהות.

תרומה חשובה נוספת לביקורת על תפיסות פסיכואנליטיות מסורתיות מצויה בעבודתה של הפסיכואנליטיקאית הפמיניסטית ג'סיקה בנג'מין (1988) שמציעה פרספקטיבה אינטר סובייקטיבית. התיאוריה מדגישה את יחסי הגומלין בין האם לילד לא כיחסים חד-כיווניים של סיפוק צרכים, אלא כמפגש בין שני סובייקטים. לדבריה, ההמשגה של האם בפסיכואנליזה הקלאסית כאובייקט בלבד מקטינה את מורכבותה הסובייקטיבית ומובילה לצפייה שהאם תבטל את עצמה לחלוטין למען ילדה. בנג'מין מציעה להכיר באם גם כסובייקט עצמאי, אישה עם רגשות, רצונות ותשוקות ולהבין את האימהות כקשר של הכרה הדדית, שבו גם הילד וגם האם לומדים להכיר זה בסובייקטיביות של האחר. בכך היא קוראת לשינוי יסודי בתפיסת האימהות, שמכירה במורכבות ולא מצמצמת אותה רק לתפקיד של טיפול והקרבה.

בשנים האחרונות, כחלק ממגמה מחקרית פוסט פמיניסטית, החלו חוקרות להרחיב עוד את גבולות ההגדרה של מושג האימהות. אף על פי שהמונח "מעבר לאימהות" רווח בשיח הפסיכולוגי, הקליני והסוציולוגי, טרם גובשה לו הגדרה אחת מוסכמת וברורה. וון ועמיתותיה (2022) עוסקות בשאלה זו ומציעות הבנה מרובדת למושג זה- לא בהיבט ביולוגי בלבד, אלא כתופעה תרבותית, פוליטית, כלכלית ורגשית. לטענתן, האמהות כוללת מגוון רחב של תחומים לרבות: היריון, לידה, גידול ילדים, קריירה ופנאי וכל אלה מצריכים בנייה מחודשת של הזהות הנשית. החוקרות מדגישות את הצורך בהתייחסות לאישה לא רק כסובייקט המופקד על טיפול בצאצאים אלא כאינדיבידואל החווה טרנספורמציה עמוקה בזהות, בגוף ובנפש.

ההגדרה המחודשת המוצעת על-ידן (שם) כוללת ארבעה מימדים עיקריים להבנת חווית האימהות כטרנספורמציה כוללת. הממד הפיזי (Physical) מתייחס לתהליכים גופניים שעוברת האישה לאחר הלידה, כגון: עלייה במשקל, דימום, כאבים, הנקה, דימוי גוף משתנה- כל אלה מחייבים את האם ללמוד מחדש את גופה ולהתמודד עם עומסים פיזיולוגיים ונפשיים כאחד. הממד הפסיכולוגי (Psychological) מתאר חוויה רגשית מורכבת הכרוכה במעבר לאימהות, הכוללת תחושות סותרות של שמחה, סיפוק ומשמעות מחד, חרדה בלבול, חוסר אונים ובדידות מאידך. תחושות אלה מתקיימות לעיתים בו זמנית ואף סותרות זו את זו. הממד החברתי (Social) מדגיש את השינוי בזהות ובסטטוס של האישה- מעבר מזהות עצמאית לזהות של אם, הכולל בין היתר קבלת כינוי חדש ("אמא של..."), והסתגלות לשינויים בתפקוד החברתי, התעסוקתי והתרבותי. לעיתים תהליך זה מלווה בתחושות של אובדן זהות אישית או טשטוש של תפיסת העצמי הקודם. לבסוף, הממד הבין-אישי (Relational) עוסק בשינויים במבנה מערכות היחסים של האישה, הכוללים יצירת קשר ראשוני ומתפתח עם התינוק, התמודדות עם דינאמיקה זוגית חדשה, שינויים ביחסים עם בני משפחה וחברים.

חוויית האימהות מקבלת חיזוק מהתיאוריה של הפסיכואנליטיקאי דניאל סטרן (Stern, 1995), אשר חקר את ההשפעות הפסיכולוגיות של המעבר לאימהות. סטרן טען כי לידת התינוק מלווה בשינוי פנימי משמעותי בנפשה של האישה, אותו כינה "קונסטלציית האמהות" (The Motherhood Constellation). שינוי זה כולל עיסוק מוגבר בשלומו ובהתפתחותו של התינוק, חשש מהיכולת לבסס עמו קשר רגשי, צורך בתמיכה חיצונית, ותהליך של עיצוב מחדש של הזהות. סטרן מדגיש כי לא רק תינוק נולד, אלא גם זהות אימהית חדשה, וכי מעבר זה דורש הסתגלות נפשית ומנטאלית עמוקה מצד האישה.

כל הגישות התיאורטיות, מדגישות כי המעבר לאימהות אינו אירוע נקודתי אלא טרנספורמציה עמוקה שהאישה חווה בגופה, בנפשה ובמיקומה החברתי. הבנה זו חשובה במיוחד כשבוחנים את ההשפעה על הזוגיות. הכניסה לאימהות מלווה לעיתים בתחושת עומס רגשי, שינויים בגוף ובדימוי העצמי, העדר חופש ועצמאות ולעיתים טשטוש של הזהות הקודמת. תיאוריות קלאסיות כמו אלו של פרויד וויניקוט, מציבות את האם במרכז מוחלט בעולמו של התינוק ובכך עלולות לעוד תחושת אחריות עודפת ושחיקה. מנגד, גישות פמיניסטיות מציעות לראות באם סובייקט שלם, בעלת צרכים ורצונו- תפיסה חיונית למערכת זוגית בריאה.

כאשר מבינים שהאימהות יוצרת שינוי רב מימדי- פיזי, פסיכולוגי, חברתי ובין אישי- קל להבין גם מדוע זוגות רבים חווים בתקופה זו מתחים, ריחוק וקשיים בתקשורת. המעבר לאימהות אינו רק שינוי משפחתי- הוא שינוי זוגי. הדינינאמיקה בין בני הזוג מתעצבת מחדש: חלוקת התפקידים משתנה, הצרכים הרגשיים מתגברים, הזמן הפנוי מצטמצם ולעיתים מתעוררות תחושות של חוסר שיוויון או חוסר נראות.

לכן, תמיכה והעצמה בתקופה זו חיונית להבנת המורכבות, הבנה כי האם היא לא רק "מטפלת" אלא אדם שלם עם זהות משתנה, מאפשרת ליצור זוגיות יציבה, במיוחד בשנים הראשונות שלאחר הלידה.  

מקורות:

פלגי-הקר, ע'. (2005). מאי-מהות לאימהות: חיפוש פסיכואנליטי פמיניסטי אחר האם כסובייקט. תל אביב: עם עובד.

צ'ודורו, נ'. (2007). "שעתוק האימהות: פסיכואנליזה והסוציולוגיה של מגדר". בתוך: י’ ינאי ואחרות (עורכות), דרכים לחשיבה פמיניסטית: מבוא ללימודי מגדר. האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 86–135.

Benjamin, J. (1988). The Bonds of Love: Psychoanalysis, Feminism, and the Problem of Domination. New York: Pantheon Books.

Bowlby, J. (1969). Attachment and Loss: Volume 1 - Attachment. New York: Basic Books.

Bowlby, J. (1973). Attachment and Loss: Volume 2 - Separation: Anxiety and Anger. New York: Basic Books.

Bowlby, J. (1980). Attachment and Loss: Volume 3 - Loss: Sadness and Depression. New York: Basic Books.

Freud, S. (1925). Some physical consequences of the anatomical distinction between the sexes. In J. Strachey (Ed.), The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud (Vol. 19, pp. 243–258). London: Hogarth Press.

Winnicott, D. W. (1960). The Theory of the Parent-Infant Relationship. International Journal of Psychoanalysis.

Woon, Y. H., Sun, Y. C., & Hae, J. A. (2022). Concept analysis of transition to motherhood: a methodological study. Korean Journal of Women Health Nursing, 28(1), 8–17.

Stern, D. (1995). The Motherhood Constellation. New York: Basic Books.